גורו

המונולוג הבא נכתב ע"י אדם שהחל את התהליך לפני שנתיים, 3 ימים אחרי שכתב את הטקסט הוא השיג את מטרתו.

זה קשה.
זוג המילים היחידות שעולות לי בראש כשאני חושב על התהליך הזה.
אתה מתחיל את כל התהליך עם הרבה מוטיבציה. יודע שאתה הולך להיות אמן הפיקאפ הבא. יודע שאתה הולך לעשות הכל בשביל שזה יקרה. שם את זה למטרה בחיים שלך. אתה יודע שזה אחד הדברים שהכי חשובים לך בחיים. להצליח במה ש-18 שנה ניסית להצליח ולא ידעת איך…
אז אתה מוצא את האתר הזה, ואתה מוצא דרכים, שיטות, אמונות, וידע בלי פוסק על איך ועל מה ולמה…

ואתה מסתכל על אחרים בדרך, משווה את עצמך אליהם. שואל את עצמך איך לעזאזל לאחרים קל ולך לא. פתאום, אחרי הרחבת מפת העולם שלך, אתה שם לב לכל האנשים שבאמת מצליחים עם בחורות. ואתה? איפה אתה בכל העניין הזה?
אתה רק מתחיל, בן אדם אחד מתוך מיליארדים. אז למה שלך דווקא יגיע להיות זה שיצליח? במה אתה שונה מאחרים?
לוקח לך זמן למצוא את התשובות האלה, אם בכלל.
בהתחלה אתה לא מאמין כל כך שזה אפשרי, אבל יש לך שבב של תקווה, כי כל השאר לא עבד לך. ואתה יודע שאו זה או כלום… וביניינו, אתה מעריך יותר מדי את החיים שלך בשביל לקבל את הכלום.
תמיד היו לך סטנדרטים גבוהים. מעולם לא רצית להתפשר. כי להתפשר זה לא בעיה, למצוא מישהי שאתה לא רוצה שתתאהב בך או תרצה אותך זה לא בעיה(או לפחות ככה אתה מאמין). החוכמה היא לדעת איך לעשות את זה עם הבחורות שאתה באמת רוצה. עם הבחורות שעונות על כל הקרטריונים שלך לגבי מישהי שתרצה להיות איתה, לבלות את הזמן איתה, לחגוג איתה, לשכב איתה, לשמוח איתה, לצאת איתה, להתפתח איתה…
אז אתה מגיע לנקודה שאתה מבין שמגיע לך יותר. מעין נקודת שבירה שכזאת שמובילה אותך למקום הזה. ועם שבריר של תקווה אתה מתחיל ללמוד…
אתה קורא כל חומר שרק אתה יכול, מתבונן בכל האנשים מסביב ומנסה ללמוד כמה שרק אפשר, מה שרק אפשר. אתה יושב ימים קורא ספרים, מאמרים, קורא בפורומים חוויות של אנשים ורק מתפלל שיום אחד תגיע לרמה הזאת שתוכל לבצע את מה שאותם אנשים שבחרו לא להתפשר בחיים שלהם השיגו.
עם הרבה מוטיבציה אתה יוצא לשטח, אומר שאתה הולך לעשות מה שבחיים שלך לא עשית עד היום. להתחיל עם מישהי. וזה קשה. אתה נלחם בקולות האלה שיש לך בראש, "אבל לא עכשיו…", "יותר מאוחר…", "אי אפשר כי…", "נוותר הפעם…" ,"בפעם הבאה אני אעשה את זה…", "זה לא מתאים עכשיו…", "ומה היא תחשוב אם אני אעשה את זה…", "ומה אחרים יחשבו עלי…", "ומה אם היא תסרב?".
כל אותם קולות שלא נותנים לך לגשת. וזה קשה. אתה מנסה, חושב, מנתח סיטואציות ודרכים לגשת כמה שרק אפשר. והגוף? מגיב לבדו כבר לאירוע. קשה לך לנשום, קשה לך לזוז…אתה בפריזאווט טוטאלי. ואתה נותן כל כך הרבה משמעות לאותו רגע ספציפי שבו אתה תיגש לבחורה. נותן לו כל כך הרבה משקל, בלי בעצם להבין כמה זה לא משמעותי…
אז אתה ניגש, פעם, פעמיים… מרגיש כמו מלך העולם על זה שרק ניגשת, שעשית משהו שבחיים שלך לא עשית לפני כן. וזה מרגיש טוב…עד הנפילה. עד אותו רגע שבו בחורה דוחה אותך בפעם הראשונה. אתה נכנס לדאון. לא מבין איך. "אבל בראש שלי זה לא היה ככה…".
ואתה ממשיך לגשת, לא מוותר. נשבר פה, נשבר שם. ניגש גם כשהמצב רוח שלך הכי חרא בעולם, רק כי אתה כל כך מחוייב להצליח בזה. ואתה מקבל תגובות כאלה ואחרות. פעם מעט חיוביות, פעם שליליות, פעם אתה מקבל דחיות כל כך מגעילות שבא לך להגיע הביתה, להסתגר בחדר ולבכות על מר מצבך…אבל אתה יודע שככה זה לא אמור להיות,שאתה לא בן אדם כזה…ובכל פעם מחדש אתה מגיע למצב שקשה לך לפני שאתה ניגש לבחורה. אתה מרגיש את הפרפרים האלה בבטן, אתה מתחיל להיות מודע לכל האנשים מסביב, חושב שכולם מסתכלים עלייך…על ההופעה שאתה הולך לתת כאן. אתה לוקח נשימה עמוקה אחרי ניתוח מעמיק ביותר של כל מצב אפשרי, אחרי השוואה מעמיקה של כל אופציה לפעולה שקראת או שמעת בכל מקום אפשרי. ואתה ניגש.
ואתה עדיין ניגש עם רעידות. עדיין קשה לך..ואתה ניגש.אז אתה לוקח טלפון וכבר חושב שברגע הזה השגת את הבחורה, שהיא שלך. ורגע לפני השיחה, זה כמו הפעם הראשונה שהתחלת עם מישהי. אותו מצב. אתה מנתח, מנסה לראות מה עושים, איך עושים, מה להגיד… ולא יודע.
אתה בונה ציפיות שנופלות לך בשניה אחת. דפקת את זה עם הבחורה. עשית משהו שלא היית צריך לעשות. ואתה לומד… לומד… ולומד…ולא יודע מתי יגיעו התוצאות. יודע רק שמתישהו זה יקרה באמת. או לפחות מקווה…
וזה נופל. פעם אחרי פעם אתה נופל וכבר מפסיק לפתח ציפיות, כי אתה יודע שהנפילה מהם מאוד כואבת. אז אתה מכיר עוד אנשים בדרך, אנשים שיודעים מה הם עושים עם בחורות. ואתה רוצה ללמוד מהם. אתה לומד מהם. כל אחד נותן לך עצות כאלה ואחרות… ולפעמים אתה מרגיש שאתה מעיק עליהם כל כך… אז אתה משתדל להפחית עם זה. אתה מתחיל להפוך את האנשים האלה למורים, במקום לחברים. ובמהרה אתה מבין שזה לא צריך להיות כך ומחזיר אותם לסטטוס של חברים. מחזיר פתאום את אותם רגעים כיפיים איתם… ועכשיו אתה מרגיש שאתה מעיק פחות, כי זה לא בסדר העדיפויות שלך כשאתה נפגש איתם. רק להיות איתם, כי זה כזה כיף…
אנשים תופסים ממך. ואתה מנסה להבין למה. המטרה מקדשת את כל האמצעים, אז אתה עושה הכל. כל מה שרק אתה יכול או יודע. וכנראה את זה אנשים מעריכים כי בת'אכלס, התוצאות שלך מדברות בעד עצמן. אין תוצאות אמיתיות. והם יודעים את זה, כי אין אצלך שקרים…
ואתה ממשיך באותה הדרך… והמסלול מתרחב לאט לאט. ממצב שבו אתה מתחיל עם בחורה והיא מנפנפת אותך, למצב שבו אתה מתחיל עם בחורה ומדבר איתה כמה דקות ואז היא מנפנפת אותך, למצב שבו אתם מדברים קצת, היא נותנת לך את הטלפון שלה ומנפנפת אותך אח"כ או שמסננת אותך, עד שאתה מגיע למצב שבו אתה נשאר איתה יותר משעה כי זה כזה כיף ומצחיק ואז בטלפון היא מסננת אותך, בלי להגיע לפגישה (וכן, זה קורה לך הרבה).
וכל זה קורה בתהליכים, בשלבים…זה לא ברגע אחד.
ויש את ההצלחות הקטנות האלה, שעליהם כנראה אתה נשען. הם אלה שנותנים לך את השבריר תקווה הזה שאולי יום אחד תגיע למה שרצית להגיע כל החיים שלך. ועדיין אתה מרגיש כל כך מלנכולי ברגעים אחרים.
רגעים של תסכול בלתי פוסק, כשאין לך מושג מה יכולת לעשות יותר טוב. אתה פאקינג מנסה להבין, שואל, מתעניין. משקיע ימים בלכתוב דברים, בלשאול… ועדיין, התוצאות מדברות בעד עצמן. או יותר נכון החוסר תוצאות.
אתה מבין שאין ממש דרך אחרת. אתה יודע שיש לך יכולת בחירה - או ממש להשבר, מה שלא יתרום לך בכלל, או להמשיך באותה הדרך בתקווה שתמצא את החלק החסר בפאזל. אז אתה ממשיך ובכל פעם מחדש מוצא את עצמך באותה צומת דרכים.

ובדרך, המטרות שלך משתנות, הסיבות לכל מה שאתה עושה משתנות כל כך הרבה פעמים. עד שאתה מגיע למצב שבו אתה כבר ניגש בשביל להנות עם הבחורה(תרתי משמע, כמובן). ונהנה. באמת נהנה. כי כל זה כל כך כיף… ושוב אין תוצאות אמיתיות. אתה מרגיש בכל מאודך שבחורות רוצות להיות איתך, אבל משום מה זה אף פעם לא קורה.
ואתה כבר לא עושה את כל זה רק בשביל הבחורות, אלא בשביל עצמך. בשביל להתפתח כבן אדם. בשביל להבין איך לנצל את המצבים החברתיים יותר טוב בשביל לדעת איך להגיע לכל מה שאתה רוצה בחיים האלה. ועדיין… יש משהו אחד שאתה כל כך רוצה ולא מצליח להשיג.
אז אומרים לך שאתה לא מכוון לזה. ואתה מכוון לזה. מכוון את אור הזרקורים לאותה מטרה נחשקת. והאור, חזק ככל שיהיה כנראה בכל פעם מחדש מחמיץ את אותה נקודה נחשקת שאתה מנסה לראות. מישהו בכל פעם מחדש מזיז אותו לכיוון לא רצוי. והאמונה שלך? שזה אתה כנראה. אתה מפיל את כל האחריות עלייך כי אתה יודע שבסיטואציות חברתיות אתה תמיד יכול לעשות משהו כדי להוציא את מה שאתה רוצה מהן. וכאן אולי אתה מתבגר מעט ולוקח אחריות על הכל…

ובשלב הזה כבר ניגשת לכל כך הרבה בחורות שאתה מרגיש שאתה מלך בזה. לא, אתה יודע שאתה מלך בזה. שאתה יכול לגשת כמעט לכל בחורה, כמעט בכל מצב… ניגשת בסיטואציות שרוב האנשים ימנעו מהן. ניגשת בסיטואציות שבחיים שלך לא חשבת שתעז לעשות משהו כזה בהן. אתה שם זין על אנשים בקטע הזה כי אתה יודע מה טוב בשבילך וכבר מי שצופה בסרט הזה לא מעניין אותך(ברובו העצום של המקרים לפחות).
אז אתה לוקח טלפונים מבחורות כשכבר אין אופציה אחרת.
אבל מה זה שווה טלפון? מה זה נותן לך? כלום.
באותו רגע, אתה כבר פיתחת את הדרך האידיאלית לגשת למישהי. אתה מוצא מאוד מהר משפט או משהו להגיד או להעיר (ולפעמים גם את זה לא), אתה מנתק את עצמך מכל מחשבה אפשרית (נכנס ל-ZONE, כמו שליאור אוהב לקרוא לזה) ונותן את ההוראה לרגליים שלך לזוז ולגשת לבחורה. ואתה אומר את המשפט ופותח בשיחה, בלי לחשוב בכלל… וכאן זה מתחיל שוב פעם מחדש.
ואותו מסלול נמשך…כל כך הרבה זמן.
וכל זה, מרגיש לך כל כך נוח. אתה פשוט יודע בעצמך שזה הדבר הנכון לעשות, לא משנה כמה אנשים יגידו לך שזה לא כך. אז אתה מפתח שיחות עם אנשים וגורם לכך שחבורה של אנשים שלא מכירים אחד את השני פתאום מתחילים לנהל דיון ביחד. סתם בלי קשר לחיים, והכל בגלל שאתה יזמת את זה ובגלל שזה נראה לך כל כך טבעי…אז אנשים נשאבים לטבעיות הזאת, אתה מניח. ועדיין, אין תוצאות אמיתיות.
ואתה שואל את עצמך כל פעם מחדש, לאן באמת הגעתי?

אז אתה נשאר עם אותו התסכול. ממשיך באותה הדרך (ניגש יענו) מנסה ללמוד מהכל ומקווה שיום אחד תעלה על דרך המלך…

כל זה נכתב לא במטרה שתרחמו עלי, כי וואלה, אין לכם על מה. חוץ מהחלק הזה אני יכול להגיד שהחיים שלי די מושלמים. יש לי כל מה שכל בן אדם רק היה חולם שיהיה לו.
מה שאני מחפש פה זה דרכים לשנות את כל זה. דרכים לצאת מתוך המעגל הזה שנכנסתי אליו ואני לא יודע איך לצאת ממנו.
אז לכל מי שמכיר אותי, קרא את הדוחות שלי ויש לו שמץ של מושג מה אני לא עושה טוב או איך אני יכול לקבל פידבאק יותר מועיל על דברים שאני עושה - אני מעוניין לשמוע. כפי שנוכחתי לדעת, כל הדרכים שאני אישית מכיר - לא עובדות לי ואני חייב לשנות משהו.